The revolution is coming… one truckload at a time |
Posted: Sunday, February 13, 2011 |
In a press conference last week, Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu and
Quartet Representative Tony Blair announced a new package of measures aimed
towards, in Blair’s words, improving “the conditions and living standards of the
Palestinian people” and in Bibi’s, “enhancing stability”. This on the backdrop of
instability in Egypt as well as the closing of Rafah and reduced activity in the tunnels.
What do the measures Bibi and Blair announced mean in real terms for Palestinian
residents of Gaza?
The new measures promised are welcome and important for Gaza’s struggling private
sector and the population at large. The changes in access policies seen since the June
20th Israeli Security Cabinet decision and the measures promised in this latest
pressconference are, however, minimal compared to need. Israel is currently allowin Gaza
residents to receive 3% of the construction materials needed to re-build the Strip and to
export 1% of the quantities promised in earlier agreements. A small fraction of projects
led by the international community have received approval, let alone materials, to
begin building.
With the proposed measures, we hope to see a rise in these figures. For example, the new
package promises 40,000 tons of gravel – in February. The rest of the year is anyone’s
guess, since hints in the press statement that Sufa crossing would be opened for transfer of
construction materials appear to be just a one-time gesture intended to clear tens
ofthousands of tons of gravel which have been sitting there since Israel banned
construction materials in 2007 and then closed Sufa in 2008.
Approval for twenty additional projects is also welcome, provided that it won’t take
months to negotiate the entrance of each truckload of cement and steel, as has been the
case until now. UNRWA alone reports that just 9% of its construction plan has been
approved.
The measures also include reducing Gaza’s dependence on Israel for infrastructure
including by exploring new sources of energy and increasing capacity to treat sewage and
desalinate the water supply. Just for reference, currently the Palestinian Authority pays
Israel for electricity to Gaza to the tune of some 40 million shekels per month (11 million
dollars), and it is estimated that it would take several years to develop proper infrastructure to supply Gaza’s needs – assuming Israel refrains from measures taken in
the past which have included blocking infrastructure inputs and bombing the power
station. But this isn’t just about “improving living standards” that have been dramatically
and deliberately worsened over three and a half years of closure. While Israel negotiates
numbers with the international community’s most high-ranking envoy, Gaza residents are
being denied their right to build schools, hospitals, and homes and to travel, produce and
sell the goods necessary in order to engage in their livelihoods. If there really has been a
paradigm shift and security is the only criteria for what can enter or leave Gaza, then
perhaps we can do better than this. |
|
|
המהפכה בדרך… משאית אחרי משאית |
פורסם: יום ראשון, 13 בפברואר, 2011 |
במסיבת עיתונאים שהתקיימה בשבוע שעבר, הודיעו ראש הממשלה בנימין נתניהו ונציג הקוורטט טוני בלייר על חבילת צעדים חדשים המיועדים ל”שיפור תנאי החיים של הפלסטינים”, במילותיו של טוני בלייר, ו”להגברת היציבות באזור”, לפי נתניהו. הכרזה זו מגיעה על רקע אי היציבות במצרים, סגירת מעבר רפיח וצמצום הפעילות במנהרות. מהי המשמעות האמיתית של צעדים אלו עבור התושבים הפלסטינים בעזה? הצעדים החדשים שהובטחו הם מבורכים וחשובים עבור המגזר הפרטי, הנאבק על הישרדותו, ועבור האוכלוסייה בכללותה; עם זאת, צעדים אלה, כמו גם שינויי המדיניות עליהם הצהיר הקבינט הביטחוני בסוף יוני רחוקים מלאפשר את שיקום הכלכלה וקיום חיים אזרחיים נורמליים ברצועה. כיום מאפשרת ישראל הכנסת שלושה אחוזים מחומרי הבניין הנדרשים ברצועה על מנת לשקמה, וייצוא של אחוז אחד מכמות התוצרים שהבטיחה בעבר כי תאפשר לייצא. מלבד הקושי בהכנסת חומרי בנייה, ישראל אישרה את התחלת הבנייה של חלק קטן בלבד מהפרויקטים שמנוהלים על ידי הקהילה הבינלאומית. אנו מקווים שהצעדים החדשים יביאו לגידול במספרים אלה. חבילת הצעדים מבטיחה, למשל, כי 40,000 טונות של חצץ יוכנסו דרך מעברי סופה או קרני במהלך פברואר 2011. לא ברור, עם זאת, מה יהיה בהמשך השנה, כי ההכרזה מרמזת על כך שפתיחת מעבר סופה תהיה מחווה חד-פעמית שנועדה להפטר מעשרות אלפי טונות של חצץ שהצטברו בו מאז שישראל אסרה על כניסת חומרי בנייה ב-2007 וסגרה את המעבר ב-2008. במסגרת חבילת הצעדים הובטח אישור ל-20 פרויקטים נוספים של בנייה, צעד מבורך גם כן, בתנאי שתיאום כניסתה של כל משאית הנושאת מלט וברזל לא יימשך חודשים, כפי שקרה עד כה. אונר”א בלבד מדווח כי רק תשעה אחוזים מתוכניות הבנייה של הסוכנות אושרו עד כה. הצעדים כוללים גם את צמצום התלות של רצועת עזה בישראל לצורך הפעלת תשתיות – בין היתר על ידי חיפוש מקורות אנרגיה חדשים והגברת היכולת לטיהור שופכין ולהתפלת מים. רק כדי לסבר את האוזן, הסכום שמשלמת הרשות הפלסטינית לישראל עבור חשמל שמועבר לעזה עומד על כ-40 מיליון שקלים לחודש. ההערכה היא שפיתוח תשתית שתספק את הצורך בחשמל בעזה יארך מספר שנים – בהנחה שישראל תימנע מצעדים בהם כבר נקטה בעבר, כגון איסור על הכנסת חלקי תשתית והפצצת תחנת הכוח. אך הדיון איננו נסוב רק על “שיפור תנאי החיים”, שהורעו באופן דרמטי ומכוון בשלוש וחצי שנות הסגר; בזמן שישראל מנהלת משא ומתן על מספרים עם הנציג החשוב ביותר של הקהילה הבינלאומית, נשללת זכותם של תושבי עזה לבנות בתי ספר, בתי חולים ובתים, ונשללת זכותם לנסוע, לייצר ולמכור סחורות – פעולות החיוניות לצורך שיפור תנאי החיים שלהם. אם אכן היה שינוי בתפיסה, וביטחון הינו הקריטריון היחיד להגבלות המעבר של סחורות אל עזה וממנה, נראה שהצעדים המובטחים אינם מרמזים על כך. |
|
|
|
|||||