In fifth place: “Israel gives Gaza money, electricity and water”.
True, Israel does give Gaza residents electricity and water. That is, if by “give” you mean “sells”. Israel also does not “give” money to Gaza’s residents – it does transfer tax monies it collects on their behalf, although sometimes with great delay.
In third place: “Gaza has a border with Egypt, so Egypt should take care of the Strip”.
Six months ago, we posted the top ten reasons why the opening of Rafah Crossing just doesn’t cut it. The list is still valid, but here’s the gist of it: Even if Egypt fully opens Rafah to movement of people and goods, this would still not provide a solution for the problem of movement restrictions between Gaza and the West Bank.
The desire to push Gaza onto Egypt and therefore make it possible to cut the Strip off from the West Bank is a common one, but its implementation would entangle Israel legally and politically.
In second place: “Israel disengaged from Gaza and all it got was Qassam rockets”.
Firing Qassam rockets on civilians is an unjustifiable war crime. This much is clear. We should keep in mind that the rockets didn’t start after the disengagement from Gaza and that four and a half years of closure have done nothing to reduce the threat of rockets being fired from Gaza into Israel – but don’t take our word for it.
As for disengagement, Israel did remove its permanent military installations and civilian settlements from the Gaza Strip, but did this really end Israeli control over Gaza? Try asking a Palestinian from Gaza if she feels that Israel has really “disengaged” from her life. She wouldn’t think twice before responding in the negative. Israel controls her ability to study in the West Bank, export goods, fish, farm her lands and visit relatives. True, it’s hard to imagine control of a territory without permanent military presence on the ground, but this is exactly Gaza’s unique situation today.
And in first place: “Gaza’s residents voted for Hamas so they had it coming to them”.
Hamas’ victory in parliamentary elections in 2006, shortly after the “disengagement” was met with surprise. Withdrawal from Gaza didn’t bolster those in support of the peace process as many in Israel had expected. Today, more than five years after the elections were held, they are still used as an excuse for the closure.
First of all, it is important to stress that international law prohibits collective punishment of a civilian population and for good reason. Past experience has taught that civilians, irrespective of their political convictions, must remain “off limits”. This principle must be upheld in Gaza, in Israel and in all other places in the world facing conflict.
While we’re on the topic of the elections, and to be accurate, the elections Hamas won were not held just in the Gaza Strip but also in the West Bank and east Jerusalem. It was more than a year after the elections, in June 2007, that Hamas took control of the Gaza Strip.
No elections have been held in Gaza since 2006 and the debate between the various political movements in the Strip has been ongoing. One way of following this debate is through polls, such as those published by the Palestinian Center for Policy and Survey Research. For example, apollfrom December 2011 shows that if elections for the Palestinian Legislative Council were to be held now, Hamas would get 35% of the vote and Fatah 43%. It’s worth recalling also that over half of Gaza’s population is below voting age. How can children be blamed for the outcome of elections in which they didn’t take part?
Can you think of more misconceptions? Comment here.
במקום החמישי: “אנחנו נותנים להם כסף, חשמל ומים” נכון, ישראל נותנת לתושבי הרצועה חשמל ומים. כלומר, אם המילה “לתת” פירושה “למכור”. ישראל גם לא “נותנת” לפלסטינים כסף, היא רק מעבירה להם את כספי המסים שהיא גובה בשמם – וגם זה, לעתים קרובות, רק לאחר זמן ניכר. במקום הרביעי: “פאלמר קבע שהסגר חוקי” ועדת פאלמר החליטה לא לבחון כלל את שאלת חוקיות מדיניות הסגר הכולל על הרצועה, וקבעה רק שהמצור הימי שהוטל על עזה חוקי. היא גם כללה בדו”ח המלצה לישראל להמשיך בהקלות על הגבלות התנועה “מתוך כוונה להסיר את הסגר ולהקל על המצב ההומניטרי והכלכלי הרעוע של האוכלוסייה האזרחית”. במקום השלישי: “יש להם גבול עם מצרים, שהיא תדאג להם” לפני חצי שנה פירסמנו כאן “עשר סיבות מדוע לפתוח את מעבר רפיח זה לא מספיק“. הן עדיין תקפות, אבל הנה תמצית העניין: גם אם מצרים תפתח אותו לחלוטין לתנועה של אנשים וסחורות, מעבר רפיח לא יתן מענה לתנועה בין עזה לגדה, ששם נמצא הצורך העיקרי. המחשבה שחיבור של עזה למצרים יאפשר לנתק אותה מהגדה היא מתכון לעוד הסתבכות משפטית ומדינית של ישראל. במקום השני: “התנתקנו מעזה והם ירו קסאמים” ירי קסאמים על אוכלוסיה אזרחית הוא פשע מלחמה ולא ניתן להצדיק אותו. זה ברור. כדאי לזכור, עם זאת, שהירי לא החל לאחר ההתנתקות מהרצועה, וארבע וחצי שנים של סגר לא הקטינו את איום הרקטות על ישראל מעזה. ואת זה לא אנחנו אומרים. באשר להתנתקות, ישראל אמנם הוציאה את כוחותיה מהרצועה ופינתה את ההתנחלויות בה, אבל האם באמת בזאת הסתיימה השליטה הישראלית על הרצועה? נסו לשאול פעם פלסטיני מהרצועה האם הוא חש שישראל באמת “התנתקה” מחייו, והתשובה המיידית תהיה “לא”. ישראל שולטת על יכולתו של אותו פלסטיני לצאת ללימודים בגדה, לייצא סחורות, לדוג, לעבד חלק מאדמותיו ולצאת לבקר קרובי משפחה חולים. נכון, קשה לדמיין שליטה בשטח מסוים ללא נוכחות צבאית קרקעית קבועה, אבל זה בדיוק מצבה הייחודי של רצועת עזה כיום. ובמקום הראשון: “הם הצביעו חמאס” ניצחון חמאס בבחירות לרשות הפלסטינית ב-2006, זמן קצר אחרי ה”התנתקות”, התקבל בהפתעה. הנסיגה מהרצועה לא חיזקה את תומכי תהליך השלום בצד הפלסטיני, כפי שציפו רבים בישראל. עד היום, למעלה מחמש שנים לאחר שנערכו, הבחירות ההן משמשות להצדקת הסגר. קודם כל, חשוב להדגיש: החוק הבינלאומי אוסר על ענישה קולקטיבית של אזרחים, ולא לחינם. לקחי העבר לימדו שאזרחים, בלי כל קשר לעמדותיהם הפוליטיות, חייבים להישאר מחוץ לתחום – כך צריך להיות בעזה, בישראל ובכל מקום בו מתנהל סכסוך. אבל אם כבר מתייחסים לאותן בחירות, כדאי לדייק. הבחירות שבהן חמאס ניצח לא נערכו רק ברצועה, אלא גם בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. רק למעלה משנה אחרי הבחירות, ביוני 2007, השתלט חמאס בכוח על רצועת עזה. מאז 2006 לא נערכו בחירות ברצועה וכל הזמן הזה ממשיך להתנהל בתוכה ויכוח בין תנועות פוליטיות שונות. דרך אחת לעקוב אחריו היא באמצעות סקרים, כמו אלה שמפרסם המרכז הפלסטיני למחקרי מדיניות וסקרים. למשל, הסקר האחרון מדצמבר 2011 הראה שאם היו מתקיימות עכשיו בחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, חמאס היה צפוי לתמיכה של 35 אחוזים, ואילו פת”ח ל- 43 אחוזים. כדאי גם לזכור שלמעלה ממחצית האוכלוסיה בעזה היא מתחת לגיל ההצבעה. כיצד ילדים יכולים לשאת באחריות עבור בחירות שהם מעולם לא השתתפו בהן? מכירים עוד טעויות? הגיבו כאן.
In third place: “Gaza has a border with Egypt, so Egypt should take care of the Strip”.
במקום השלישי: “יש להם גבול עם מצרים, שהיא תדאג להם”
