NOVANEWS
Subject: How Will Disclosing Whether Coriander Is or Isn’t Allowed into the Gaza Strip Harm Israel’s National Security?
 |
||||
| לקריאת העדכון בשפה העברית | ||||
Gisha responds to a State submission in its Freedom of Information Act petition:How Will Disclosing Whether Coriander Is or Isn’t Allowed into the Gaza Strip Harm Israel’s National Security?
Thursday, May 6, 2010 – After 12 months of unsuccessful attempts by Gisha – Legal Center for Freedom of Movement to obtain documentation from the Israeli authorities about Israel’s policy concerning the entry of food and other goods into the Gaza Strip, and after claiming for many months that no such documents exist, Israel has finally admitted that it does indeed possess the information requested by Gisha, including a list of goods whose admission into the Gaza Strip is permitted.
Following a petition submitted by Gisha under the Freedom of Information Act, and as a result of the Tel Aviv District Court’s rejection of the State’s claim that it had already provided all relevant information, the State last week submitted its response to the court. In this response the State apologized for “inaccurate statements made to the court”, that it claimed were the result of a misunderstanding and admitted to the existence of four primary documents.
Following this admission, however, the State refused to disclose the contents of the documents. It argued that, despite not previously raising such an objection, disclosure of the documents “…would harm national security and foreign relations”. Gisha today filed its response to the court.
The documents whose existence the State now confirms are:
(1) “The procedure for admitting goods into the Gaza Strip,” which regulates the processing of requests for transfer of goods to Gaza and updates of the list of products allowed into the Gaza Strip,
(2) “The procedure for monitoring and assessing supply in the Gaza Strip” a document which regulates the monitoring of the level of supply of goods in Gaza to prevent shortages,
(3) “A list of humanitarian products approved for admission into the Gaza Strip” which outlines the products which may be transferred to Gaza, and
(4) a presentation called “Food Needs in Gaza – Red Lines,“ a document that reportedly establishes the minimal nutritional requirements for the subsistence of the residents of the Gaza Strip. This document purportedly contains detailed tables of the number of grams and calories of each kind of food each resident should be permitted to consume, broken down by age and sex, apparently in order to establish a minimal threshold for restrictions on the admission of goods.
Regarding the first three documents, the State relied on an exception in the Freedom of Information Act to argue that it is concerned that harm would be done to Israel’s national security or its foreign relations if these working documents are revealed.
The State refused to explain why revealing the documents would harm national security, arguing that the facts and reasons are so confidential that it could only present them to the court on an ex parte basis, i.e. in a closed hearing without the presence of Gisha’s lawyers. In relation to the “Red Lines” document, the State argued that it is not required to disclose it under the Freedom of Information Act because it is a draft document that does not serve as the basis for policy.
However, this argument does not provide an answer to the question of how Israel manages to “provide effective warning of expected shortages” of goods in Gaza while continuing to insist that there is no working document that defines the minimum required quantities?
“It is not clear why Israel, instead of promoting transparency, chooses to invest so many resources in the attempt to conceal information”, said Adv. Tamar Feldman of Gisha, who wrote the petition. “How is the disclosure that Israel forbids the entry of sage and ginger, yet allows in cinnamon, related to security needs? It is also hard to imagine how disclosing this information would harm Israel’s foreign relations, unless the State is equating fear of harm to Israel’s image with fear of harm to its foreign relations”.
In the petition submitted by Gisha, the Ministry of Defense and the Coordinator of Government Activities in the Territories were asked to answer very basic questions about Israel’s policy concerning the entry of food and other vital goods into the Gaza Strip, a policy that is shrouded in thick haze that obscures the State’s procedures. So, for example, it is not clear why Israel refuses to allow into Gaza products such as cans, which would allow farmers in Gaza to preserve and market their tomatoes, yet permits the transfer of packaged tomato paste manufactured in Israel.
Nor is it clear how the decision to ban the import of other raw materials for industry such as industrial salt or large blocks of margarine are related to the security needs which are supposed to inform the policy for the crossings into the Gaza Strip.
For a partial list of the permitted and prohibited goods, click here.
For the translated excerpts of the State’s response, click here.
For Gisha’s reply to the State’s response submitted today (Hebrew), click here.
For the position paper about the haze surrounding the transfer of goods into the Gaza Strip, click here.
|
||||
גישה בתגובה לתשובת המדינה בעתירת חוק חופש המידע:איך הגילוי האם מותר או אסור להעביר כוסברה לרצועת עזה יפגע בביטחון המדינה?
יום ה’, 6.5.10 – לאחר 12 חודשים של ניסיונות להשיג מידע מהרשויות אודות המדיניות הישראלית העוסקת בכניסתם של מזון וסחורות אחרות לרצועת עזה, ולאחר שטענה במהלך חודשים ארוכים שהמסמכים כלל אינם קיימים, הודתה לבסוף ישראל כי היא מחזיקה במסמכים המבוקשים, לרבות רשימה של סחורות שכניסתם לרצועת עזה מותרת. בתגובה שהגישה בשבוע שעבר המדינה לביהמ”ש לעניינים מנהליים בת”א, כפי שנדרשה לעשות לאחר שביהמ”ש דחה את תשובתה כי סיפקה את כל המסמכים הנדרשים, היא מתנצלת על “אמירות בלתי מדויקות שהובאו בפני בית המשפט”, לטענתה בשל אי הבנה. עם זאת, גם לאחר שהיא מודה בקיומם של ארבעה מסמכים מרכזיים, טוענת לפתע המדינה, בלא שהעלתה זאת בשום שלב קודם, כי “קיים חשש שגילויים יפגע בביטחון המדינה וביחסי החוץ”. היום הגישה עמותת גישה לביהמ”ש תגובה לתשובה זו של המדינה.
המסמכים אשר את דבר קיומם מאשרת המדינה הינם: “נוהל הרשאת הכנסת טובין לרצועת עזה” אשר אמור להסדיר את אופן הטיפול בבקשות ועדכון רשימת המוצרים המותרים להכנסה, “נוהל מעקב ואומדן מלאים ברצועת עזה” אשר אמור להסדיר את המעקב אחרי רמת המלאים המצויים כך שימנע מצב של מחסור, “רשימת מוצרים הומניטאריים המאושרים להכנסה לרצועת עזה” אשר כוללת את המוצרים המותרים להכנסה ומצגת “צריכת מזון ברצועה – קווים אדומים”, מסמך אשר לכאורה קובע מינימום תזונתי נדרש לקיומם של תושבי רצועת עזה ומכיל טבלאות מפורטות של מספר הגרמים והקלוריות מכל סוג מזון שיש לאפשר לכל תושב לצרוך, לפי חלוקת גיל ומין, לכאורה על מנת לקבוע רף מינימאלי להגבלות על כניסת סחורות. ביחס לשלושת המסמכים הראשונים בחרה המדינה בתגובתה לעשות שימוש בסייג הקיים בחוק חופש המידע, ולטעון כי קיים חשש לפגיעה בביטחון הלאומי של המדינה או חשש לפגיעה ביחסי החוץ שלה באם יחשפו מסמכי עבודה אלו. המדינה אף סירבה לנמק מדוע חשיפת המסמכים תפגע בביטחון המדינה, בטענה שהעובדות והנימוקים לכך כה סודיים עד שתוכל להביאם בפני ביהמ”ש רק במעמד צד אחד. לגבי מסמך הקווים האדומים טענה המדינה שאין היא נדרשת לחשוף אותו לפי החוק היות ומדובר בטיוטה אשר לא משמשת כבסיס למדיניות. אולם, טענה זו לא מספקת תשובה לשאלה כיצד מצליחה ישראל “לאפשר התראה אפקטיבית אודות חוסרים צפויים” בסחורות בעת שהיא ממשיכה להתעקש שלא קיים בנמצא מסמך עבודה אשר מגדיר מהן כמויות המינימום הנדרשות, לשיטתה. בכדי לקבוע מה “חסר” יש לקבוע ראשית מהו “מספיק”.
עו”ד תמר פלדמן מעמותת גישה, אשר כתבה את העתירה: “לא ברור מדוע במקום לקדם שקיפות, בוחרת המדינה להשקיע משאבים כה רבים בניסיון להסתיר מידע. כיצד הגילוי שישראל אוסרת על העברת מרווה וזנגוויל אך מתירה מעבר קינמון קשור לצרכי ביטחון? קשה גם להעלות על הדעת מדוע וכיצד גילוי זה עשוי לפגוע ביחסי החוץ של ישראל. אלא אם מתרגמים המשיבים את החשש מפגיעה בתדמית המדינה לחשש מפגיעה ביחסי החוץ שלה”.
בעתירה שהגישה עמותת “גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע” לפי חוק חופש המידע התבקשו משרד הביטחון ומתאם פעולות הממשלה בשטחים לענות על שאלות בסיסיות ביותר ביחס למדיניות הישראלית בנוגע להתרת כניסתם של מזון וסחורות חיוניות אחרות לרצועת עזה וזאת לאור הערפל הרב השורר סביב הנושא. כך למשל, לא ברור מדוע אוסרת ישראל על העברת קופסאות שיאפשרו לחקלאים בעזה לשמר ולשווק את העגבניות שלהם ובאותו זמן מתירה העברת רסק עגבניות שיוצר בישראל. בנוסף, לא ברור כיצד ההחלטות לאסור על הכנסת חומרי גלם אחרים לתעשייה כגון מלח תעשייתי או מרגרינה בגושים גדולים קשורות לצרכים הביטחוניים אשר אמורים, לכאורה, להנחות את מדיניות המעברים של רצועת עזה.
לצפייה ברשימה חלקית של מוצרים אסורים ומותרים, לחצו כאן.
לצפייה בתגובת גישה לתשובת המדינה, לחצו כאן.
לצפייה בתשובת המדינה לחצו כאן.
לצפייה בנייר עמדה העוסק בערפל סביב העברת הסחורות לרצועת עזה, לחצו כאן.
|
||||
|
||||
|
